ערעור על גז"ד שניתן בעבירות קשירת קשר לבצע פשע ודרישת נכס באיומים

השופט א' א' לוי:

           בחודש ינואר 2006 קשרו הנאשמים בפרשה זו - מיכאל גרנקין (להלן: מיכאל), ומרט צ'קוי (להלן: מרט) לדרוש נכס באיומים ממוטל וקסלר (להלן: המתלונן), יליד שנת 1917, ואיזבלה שפיגלמן (להלן: המתלוננת), חירשת-אילמת, ילידת שנת 1951. לצורך כך הם נסעו לנתניה, ובעוד מיכאל ממתין ברכב בו הגיעו, עלה מרט לדירת המתלוננים כשהוא מצויד במצית דמוי אקדח. לאחר שדפק על הדלת והמתלוננת פתחה אותה, אמר מרט למתלונן כי מכר מאוקראינה ביקש למסור לו דרישת שלום. בהמשך, דרש מרט מהמתלונן לתת לו כסף, ומשהאחרון החל צועק, שלף מרט את האקדח המדומה והלם עמו במתלוננים. כתוצאה מאותה תקיפה נגרמו למתלונן מספר פצעים בראשו אשר חייבו תפרים, ואילו למתלוננת נגרמו שריטות בקרקפת והמטומות בעין ימין, בידה הימנית ובאצבעותיה.

           מיכאל ומרט הודו בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ודרישת נכס באיומים, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מרט הורשע בעבירה נוספת - תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק.

           בתום שמיעת טיעוניהם של הצדדים לעונש, נדון מיכאל ל-12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 25 אלף ש"ח. על מרט נגזרו 8 חודשי מאסר, 16 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסכום של 5000 ש"ח.

           בפנינו שני ערעורים המופנים כנגד העונש. באחד (ע"פ 3879/07) מלין מרט על חומרת העונש, בעוד שבאחר (ע"פ 3922/07) משיגה המדינה על קולתו.

           אין בידנו לקבל את ערעורו של מרט, ומאידך, אנו סבורים כי ערעור המדינה בדין יסודו. לאחר תכנון ומחשבה גמרו הנאשמים בפרשה זו אומר ליטול מקורבנותיהם, שאחד מהם קשיש והאחרת חירשת אילמת, את רכושם. בעוד האחד ממתין ברכב בו הגיעו הנאשמים לזירה, עלה שותפו לדירת המתלוננים ובאיומים עם מה שנראה בעיני הקורבנות כאקדח לכל דבר ועניין, הוא דרש שיתנו לו כסף. משגילו הקורבנות התנגדות תקף אותם מרט בברוטאליות ואכזריות רבה, ונמלט מהדירה תוך שהוא מותיר אותם מבועתים, כואבים ומדממים. נוכח כל אלה תהינו ושבנו ותהינו מה הניע את השופט המלומד של בית המשפט המחוזי לנהוג באופן כה מתון, אם לא לומר קל באופן מופרז, בנאשמים. שני אלה, חרף מגבלותיהם ונסיבותיהם האישיות, היו ראויים לעונש חמור פי כמה מזה שהושת עליהם בפועל. לאחרונה אנו שבים ונתקלים באותה תופעה מעוררת סלידה ושאט נפש, של קשישים המותקפים בבתיהם בידי עבריינים חסרי לב ומצפון, במטרה לשלול מהם את מעט חסכונותיהם. כנגד תופעה זו יש להלחם בכל דרך, ועל כן ראויים מבצעיהן של העבירות לשאת בעונשי מאסר ממושכים, הן כדי לגמול להם על מעשיהם הנפשעים, והן כדי להרתיע את הרבים. עם זאת, נסתפק הפעם בעונש מתון, ולא משום שגילינו נקודות זכות נוספות אותן יש לזקוף לטובת הנאשמים, אלא משום שידינו כבולות על ידי ההלכה הפסוקה לפיה אין בית משפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם נאשם, כפי שהיה עושה לו ישב לדין כערכאה ראשונה.

           אנו מעמידים אפוא את תקופת המאסר בה ישא מרט על 24 חודשים, ואת התקופה בה ישא מיכאל על 18 חודשים. יתר חלקי גזר-דינו של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.

           שני המערערים יתייצבו לשאת בעונשם, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ה בתשרי התשס"ח (07.10.07), עד לשעה 11:00.

           ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ז (11.09.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il